בישראל, כמו בשאר העולם, עישון הוא הדרך הפופולארית לצריכת הקנאביס. אבל מה לגבי שמן? עוגיות? מהן היתרונות של אידוי לעומת עישון ומה לגבי באנג? כל התשובות במדריך המפורט לקראתכם. אז מהי דרך הצריכה המועדפת עליכם? בואו נבדוק:
• עישון
הדרך הפופולארית, הקלה וכנראה גם הנגישה ביותר היא באמצעות עישון התפרחות. עישון העשן שנוצר משריפת הפרחים מפעילה בצורה חדה את ה-THC מן הטריכומות ומעניק השפעה ישירה של החומר לגוף, מה שמספק תחושה פסיכואקטיבית מהירה בתוך דקות.
בישראל לרוב מערבבים את הקנאביס עם טבק ותחליפים, למרות שמומלץ הוא לעשן את החומר בצורתו הנקייה, במיוחד כשאין שום יתרון רפואי לטבק – הוא מסוכן לבריאות, הוא מכיל מאות חומרים מסרטנים והוא מעודד תלות בעישון.
את הג'ויינט קל לסחוב ולהשתמש והוא לא דורש הרבה תחזוקה אלא רק מוצרים נלווים (ערכה הכוללת מגרסה, מצת נייר גלגול ופילטר)
אבל מצד שני, יש לקחת בחשבון שהריאות שלנו לא בנויות לעישונים בסופו של יום, וזה יכול לתרגם למחלות ריאה ולקשיי נשימה בעתיד. העישון גם מחליש את הגרון ויכול לגרום לשיעולים ולבעיות במיתרי הקול. בהקשר הסביבתי, הג'וינט לא נותן הרגשה "של חומר רפואי", מה שיכול ליצור התנגדות בקרב הסביבה, לרוב בגלל הריח.
• אידוי
שיטה נוספת שצוברת פופולאריות בישראל היא אידוי באמצעות מכשיר אידוי (וופורייזר). הוופורייזר מוגדר כדרך ה"רפואית" לצרוך כיום קנאביס. ובהחלט יש מספר יתרונות:
היתרון הבולט ביותר הוא השליטה בטמפ' החימום. לצמח הקנאביס יש הרבה יותר מ-THC כמו טרפנים, פלאביאידים וקנבינואידים נוספים. וכדי להפעיל אותם צריך לחמם את הצמח לטמפ' מסוימת. כלומר, כדי ליהנות מכלל יתרונותיו של הצמח ניתן לצרוך אותו בטמפ' שונות ולא בבעירה גבוהה.
לרוב ההשפעה הפסיכואקטיבית באידוי היא הדרגתית (והרבה פעמים אינה "בועטת" למעשנים ותיקים) שעולה לאט לגוף ולראש. באידוי אנחנו משתמשים רק בתפרחת עצמה ללא תוספים מסוכנים, ולכן גם מורגשים יותר הריחות וטעמים. בנוסף, להרבה מכשירי אידוי יש "פיית קירור" שיוצרת מעין מחיצה בין החומר לפה שלנו מה שעוזר למנוע שיעולים.
ומצד שני, יש גם חסרונות – לרוב מכשירי אידוי אינם נוחים לסחיבה (יש מכשירים קטנים וטובים, אבל לרוב הם לא יהיו חזקים למשתמשים ותיקים) ומחירם לא זול – בין כמה מאות לאלפים. ישנם מכשירי אידוי נייחים טובים מאוד, אבל לא תוכלו לקחת אותם אתכם ממקום למקום. וכמובן שגם צריך להטעין לא פעם ולא פעמיים.
• באנג
דרך נוספת, ועתיקה יש לציין, של עישון הוא באמצעות באנג, או מקטרת מים.
לבאנג אין ממש הגדרה מדויקת, אבל מדובר לרוב בכלי זכוכית / פלסטיק, לרוב דמוי בקבוק או מבחנה, מעט מים לקירור האדים, צינור דק וקונוס לדחיסת התפרחת.
יתרון בולט הוא כמות הצריכה, אפשר לצרוך כמות קטנה יחסית ונקייה של תפרחת גרוסה ("להפיל ראש") ולקבל את ההשפעות השונות בצורה מהירה ומרוכזת. זו צורת צריכה פופולארית בקרב מעשנים "כבדים", אבל גם די סטיגמתיים ל"נרקומנים", יש לציין, ועדיף לא להסתובב עם באנג ככה סתם ברחוב…
• מיצוי (שמן)
ונעבור לשיטת צריכה שונה לגמרי: מיצוי, או "שמן קנאביס".
מדובר על בקבוק שמן מרוכז בקנאבינואידים שונים עם שמן נשא (שמן זית או קוקוס). את השמן אפשר לקחת כמספר טיפות מתחת ללשון לספיגה מירבית ויעילה. לשמן, בשונה מעישון, לוקח זמן להשפיע – בין 45 דקות לשעה וחצי, ומשך ההשפעה שלו ארוך יותר משמעותית. הוא מצוין למי שלא מעשן, או מעוניין בהשפעה ארוכת טווח (כמו לפני השינה).
אבל יש גם כמה חסרונות – הטעם לרוב יהיה מריר, לכן רצוי לקחת משהו קטן ומתוק לאחר הנטילה, ובגלל שלוקח זמן להשפיע יש נטייה "להעמיס" טיפות על הגוף ואז לקבל את ההשפעה במכה אחת חזקה, וזה לאו דווקא טוב (עלול להוביל בין היתר לחרדה ולפארנויה)
• אכילה
שיטה שאינה מוגדרת כיום כ"רפואית", אבל פופולארית ברחבי העולם היא אכילת הקנאביס, או יותר נכון אכילת חמאה / שמן קנאביס. התהליך מתחיל מאפיית התפרחות בחום נמוך לשחרור החומרים הפעילים והפסיכואקטיביים (דהקרבולציה).
באכילה, בדומה לנטילת מיצוי, זמן ההמתנה הוא ארוך יותר מעישון / אידוי, ותלוי בכמות הצריכה. לרוב משתמשים בחמאת קנאביס למאפים מתוקים ומדובר פה על פתרון נהדר למי שאינו מעוניין לעשן.
• משחה / קרם למריחה חיצונית על העור
שיטת צריכה זו גם אינה מוגדרת כרפואית בישראל, ומיועדת בעיקר לבעיות עור, עור אדמומי ומגורה ולכאבי שרירים ופרקים. מדובר על ריכוז קנאביס לשימוש חיצוני שאינו ממסטל.
אילו שיטות הצריכה הנפוצות בישראל בעולם. ועם הזמן מתפתחים עוד ועוד שיטות צריכה כדי לסייע לכמה שיותר מטופלים לצרוך בצורה נכונה, ורצוי בריאה, את הצמח. רק בריאות!